TEST55555

gmgfnfgngf gfnfgn

fnfgnfgngf fdgnhg

התנועה הרפורמית ומעגל החיים היהודי

לוח השנה העברי הנו נקודות מפגש בין אדם לאלוהיו, בין יחיד לציבור ובין אדם לטבע. חגי ישראל לבשו ופשטו משמעויות וצורות ביטוי במרוצת השנים. בכך הובטחה חיותם ותרומתם למרות השתנות העתים. נאמנה לדרכה, מבקשת היהדות הרפורמית להעשיר מועדים אלו ברובדי משמעות חדשים, המתחייבים בין השאר משיבת עם ישראל לארצו, מקורות העם היהודי במאה החולפת, ומתפיסות העולם המוסריות והערכיות המעצבות את חיינו. כך, לדוגמא, מוצאים יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום העצמאות, יום ירושלים ואף יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ביטוי רוחני-דתי בקהילותינו; ראש השנה לאילנות נטען במשמעות אקולוגית-סביבתית.

היהדות הרפורמית סבורה כי יש להחזיר למעמד המילה את משמעותו העמוקה, דהיינו, הכנסת הבן הנולד על-ידי הוריו לבריתו של אברהם אבינו, וצירופו הסמלי לעם היהודי. הטקס חשוב, ויש לערוך אותו ברצינות ובתשומת-הלב הראויות לו, בהדר, בשמחה ובהשתתפות כל הנאספים. כדי לציין גם את כניסת הבת הנולדת לקהל ישראל, נוצרה מערכת טקסית מקבילה לברית-מילה, המכונה "זבד הבת" או "שמחת הבת". בטקס זה מציינת המשפחה יחד עם הקהילה את הולדת הבת ואת קבלתה לכלל ישראל. כך נכנסת גם הבת, המובאת לבית-הכנסת בפעם הראשונה, לברית הכרותה בין עם ישראל לאלוהיו.

אמנם על-פי התפישה המסורתית פטורות נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, אבל ביהדות הרפורמית גורסים שאין הצדקה לאבחנה זו בימינו. אנו חוגגים את הגיעה של הבת לגיל מצוות באותה דרך שמציין הבן: עלייה לתורה וקריאת מפטיר והפטרה. הטקס הוא שיא, אליו מגיעים לאחר תהליך מתמשך של הכנה ולימוד: משמעות המצוות, קריאת התורה וההפטרה, לוח-השנה היהודי, סידור התפילה ומנהגי בית-הכנסת, ויותר מכל, המחויבות המוסרית הנדרשת מכל יהודי כלפי כלל ישראל. הכנה זו נמשכת מספר חודשים. המאורע נתפש לא רק כאירוע אישי של הבן או הבת, אלא של המשפחה כולה. המשפחה נדרשת להשתתף בלימוד ובהכנה, ונוטלת חלק בטקס עצמו: האב וגם האם עולים לתורה, הסבא והסבתא, אחים ואחיות ושאר הקרובים משתתפים בטקס באופן פעיל. אנו מעודדים את כל המשפחה לחוות יחד גם את ההכנה וגם את הטקס, ולהתמיד בדרכנו אחריו.

אופיו של טקס הנישואים המתקדם וייחודו התנועה ליהדות רפורמית מאמינה כי התא המשפחתי צריך להיות מבוסס על ערכי שוויון, שותפות ואהבת אמת בין בני הזוג. לכן מבטא רגע יצירתו של קשר הנישואים, כלומר טקס החופה והקידושין, את הדרם ויופיים של חיי הנישואים. על הדומה והשונה בטקס החתונה של היהדות הרפורמית טקס החתונה על פי עקרונות היהדות הרפורמית, הנו טקס מסורתי, שקיימים בו כל המרכיבים בחתונה הלכתית על כל מנהגיה. החופה, מתחתיה נערך טקס הנישואין, היא סמל לבית ולמשפחה שעתידים בני הזוג להקים. הטקס כולל את ברכות האירוסין, החלפת הטבעות, קריאת הכתובה, שבע הברכות ושבירת הכוס. היהדות הרפורמית מייחסת חשיבות רבה להבנתם של בני הזוג את מהות המרכיבים ההלכתיים והמסורתיים שבטקס. והשונה? שני עקרונות מרכזיים מייחדים את טקס החופה המתקדם: א. שוויון מוחלט בין בני הזוג: שוויון בין המינים הוא ערך יסוד בדרכה של היהדות הרפורמית. בטקס החופה האורתודוכסי החתן מקדש את הכלה בטבעת, מעניק לה כתובה, שהיא למעשה שטר קניין, ורוכש עליה בכך בעלות. לעומת זאת, בטקס החופה המתקדם מקדשים בני הזוג זה את זה. תוקף הקידושים ועוצמתם נובעים מן ההדדיות של האמירות. החלפת הטבעות הופכת לסמל של שוויון, שותפות אמת ואהבה. הכתובה היא הצהרה של בני הזוג על מחויבותם ההדדית. ב. שיתוף בני הזוג בעיצוב הטקס ומסריו: טקס הנישואים הוא אחד הרגעים החשובים והמיוחדים בחייו של אדם. בני הזוג מוזמנים ליטול חלק בעיצוב טקס החופה יחד עם הרב/רבה שידריך/תדריך אותם - בבחירת ברכות, בשילוב ברכות בני משפחה וחברים, בהוספת קטעי קריאה ושירה ועוד. למי מיועד טקס הנישואים המתקדם? לכל זוג יהודי המבקש להינשא ברוח יהודית , ובכלל זה זוגות שאינם מעוניינים או פסולים מלהינשא באמצעות הרבנות הראשית. הטקס מתאים לכל אותם זוגות המבקשים לכלול בטקס נישואיהם מרכיבים ליברליים, שוויוניים ויצירתיים, שיהפכו אותו לרגע משמעותי בחייהם. בשל המונופול האורתודכסי על דיני אישות בישראל, מדינת ישראל איננה מכירה בנישואין הרפורמיים. לצורכי רישום בני הזוג צריכים להינשא בחו"ל בטקס אזרחי.

התנועה ליהדות רפורמית בישראל שוללת באופן מוחלט נישואי תערובת. לפי תפישתנו, אין לנישואים כאלה כל משמעות יהודית. אם חפץ יהודי להינשא ללא-יהודייה, או רוצה יהודייה להינשא ללא-יהודי בנישואים יהודיים, הרי על בן הזוג הלא-יהודי להתגייר תחילה. רק לאחר תהליך הגיור יוכלו בני הזוג להתחתן בחופה וקידושין.

התנועה הרפורמית, דת ומדינה

יחסי דת-מדינה בישראל מושתתים על שמירת ה"סטטוס-קוו", שהושג ערב הקמת המדינה. הסכם זה אינו מתאים עוד למציאות החדשה שהתפתחה ורוב הציבור היהודי בישראל שולל אותו ושואף לביטולו; שיקולים פוליטיים-קואליציוניים מקשים על הפיכת רצון הציבור למעשה. יש צורך דחוף בדיון ציבורי מעמיק בדרך לקיים את אופיה היהודי של המדינה יחד עם אופיה הדמוקרטי. היהדות הרפורמית רואה את הפתרון בהפרדה בין הדת והמדינה. על המדינה לעודד חינוך יהודי ושירותי דת יהודיים, על בסיס "תחרות" חופשית בין זרמי היהדות השונים, תוך התייחסות שיוויונית מצד המדינה ועל יסוד קריטריונים אובייקטיביים וכלליים. בצד השוואת זכויותיהם של הזרמים השונים ביהדות הדתית תוכר זכותם של יהודים חילוניים להזדהות עם מורשתם הלאומית, התרבותית והמוסרית, בלא כפייה של טקסים דתיים או השקפות דתיות מכל סוג שהוא.

ההבטחה העקרונית במגילת העצמאות, לקיים חופש דת ומצפון בישראל לכל התושבים, אינה מיושמת בישראל. בכל תחום התובע הכרת הרשויות בפעולתו של רב (נישואין, גיור, גיטין, וכד'), מוענקת ההכרה לרבנים אורתודוכסיים בלבד. גם כאשר פועלים רבנים לא-אורתודוכסיים לפי ההלכה, אין הממסד הרבני והממשל החילוני מכירים בהם. רשויות השלטון לא הפעילו עד כה קריטריונים שוויוניים ואובייקטיביים בחלוקת סיוע מתקציב המדינה לפעולות דתיות, חינוכיות וחברתיות. כך נמנע סיוע מהתנועה ליהדות רפורמית, הניתן לגורמים אורתודוכסיים. התנועה מנהלת מאבק ציבורי ומשפטי לשינוי מצב זה. המאבק, וסיוע בית-המשפט העליון, מביאים לתפנית בגישת הרשויות לטובת התנועה ליהדות רפורמית בישראל.

במשך כל דורות הגלות עמדה במרכזם של החיים היהודיים הבקשה: "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם" (איכה ה', כא). בקשה זו הוגשמה בהקמתה של מדינת ישראל ובקיומם המשגשג של חיים יהודיים ריבוניים - הערובה העיקרית להמשכיות העם. יחסה המסתייג של היהדות הרפורמית, בראשית ימיה, כלפי המפעל הציוני הומר לפני עשרות שנים לשותפות אמת בתחומי העשייה הציבורית, החינוך, ההתיישבות, עידוד העלייה וקליטתה וחיזוקה של המדינה. בעשייה ציונית זו אנו רואים את אחד הביטויים החשובים לאורח החיים היהודי בדורנו בארץ ובתפוצות. יובל שנים לאחר הקמת המדינה, מתחבטת החברה הישראלית במגוון שאלות חברתיות ותרבותיות. אנו מאמינים כי בכוחה של היהדות הרפורמית להרים תרומה גדולה לבניית חברה, היונקת כח ועוצמה מעברה והמבוססת על ערכי מוסר צדק ומשפט. חברה, המהווה מרכז רוחני לעם היהודי ואות ומופת לאומות העולם, כחזון הנביא: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (מיכה ד, ב).

תשובה חיובית לשאלה זו ניתנה כבר במשנה, שקבעה "...במלחמת מצווה הכל יוצאים (למלחמה), אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה". לפי הרמב"ם, מלחמת מצווה היא "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם". לצערנו, אנו מצויים בישראל במצב המוגדר על-פי המסורת כמלחמת מצווה. לפיכך מצווה היא לכל גבר ולכל אישה להתגייס ולהשתתף בהגנת הארץ והעם. איננו מקבלים את דעתם של חרדים הטוענים כי תפקידם של תלמידי ישיבה הוא "לעסוק בתורה, ובזכותם ישמור ה' את העומדים בחזית לנחול ניצחונות ולשוב לבתיהם לחיים ולשלום". גישה זו נוגדת את האיסור החל על הנאה מדברי תורה, וגם סותרת את מאמר חז"ל "מנין לך כי דמך אדום מדמו?", כלומר, בנפש חברך אל תציל נפשך!

דילוג לתוכן